לייעוץ מיידי חייגו: 054-4956855 | 077-558-5447

בגידה – מה משמעותה בתחום דיני המשפחה?

בגידה - מה משמעותה בתחום דיני המשפחה?

למילה בגידה יש הקשרים שונים. האחד נוגע ליחסים בין בני זוג, והאחר ליחסים בין אדם למדינתו. לשניהם נתייחס במאמר זה על פי הדין הישראלי לבגידה כמשמעותה, וכן נתייחס במיוחד – לשאלה מהי בגידה ומשמעותה בתחום דיני המשפחה. במאמר זה נסקור: מהי בגידה על פי ההגדרה המילונית, נסביר על בגידה על פי חוק העונשין, על בגידה בין בני זוג נשואים, על הליך הגירושין בישראל ועל עילות הגירושין בהלכה היהודית.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

בגידה על פי הגדרה מילונית:

בגידה על פי ההגדרה המילונית, מתייחסת תחילה להגדרה שאליה התכוונו עוד מימי הביניים. אז, השתמשו במילה בגידה בהקשר של פגיעה והפרת אמונים של תושב או אזרח, כנגד מולדתו. במקרה כזה, בגידה תחשב כאשר ניתן מידע לאויב, המביא את אותו אויב ליתרון אסטרטגי על מדינת המודיע, שהוא הבוגד. באותה תקופה, היה מדובר במעשה נתעב ביותר, והכינוי דבק באדם ואף במשפחתו. כיום, יש התייחסות לבגידה כפי שהיה נהוג בעבר, וזאת בבגידת אדם במדינתו, שהיא בגידה בהתאם לחוק העונשין ונרחיב על כך בהמשך. המושג בגידה הושאל גם למערכות יחסים בין אישיות, לרוב בין בני זוג. שם תיתפס הבגידה כסובייקטיבית בין כל זוג וזוג.

כל זוג יראה כקו אדום מעשים אחרים, שאותם יחשיב כבגידה. יש כאלו שיראו זאת רק ביחסי מין עם אחר, ויש כאלו שתספיק להם שיחה או "פלירטוט". כמו כן, תהיה חשיבות לכמות, לדוגמא – מעידה חד פעמית לעומת מערכת יחסים מקבילה וכדומה. ככלל, כאשר מדובר בבגידה המגיעה לערכאות משפטיות, אזי זו תחשב כחמורה.

המונח "בגידה" במשמעותו הפלילית:

כאמור, בגידה בהגדרתה הראשונית, מתייחסת לבגידה של יחיד במדינתו. מדובר בעבירה פלילית בעלת עונשים חמורים, וזאת לאור הפגיעה החזקה וההשלכות למדינה. הקודקס הפלילי במדינת ישראל הוא חוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין"), מתאר מספר סוגים של "בגידות" בהקשר להפרת אמונים, וזאת בשבעה סעיפים בחוק העונשין, כדלקמן:

פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה – סעיף 97 לחוק העונשין – סעיף זה מתאר מצב של פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה. על פי סעיף החוק, אדם העושה מעשה לפגיעה בריבונותה של מדינת ישראל, בכוונה תחילה, או שהביא לכדי מצב שכזה, דינו מיתה או מאסר עולם. אלו הם העונשים הקשים ביותר המובאים בחוק העונשין ומכאן ניתן ללמוד על חומרת המעשה וגינויו.

גרם למלחמה – סעיף 98 לחוק העונשין – סעיף זה מתאר מצב שבו אדם גרם מלחמה. על פי סעיף החוק, אדם שהביא לכדי גרימת פעולה צבאית נגד ישראל, דינו 15 שנות מאסר. אם אותו אדם התכוון לסייע לאויב, דינו מיתה או מאסר עולם.

סיוע לאויב במלחמה – סעיף 99 לחוק העונשין – סעיף זה מדבר על סיוע לאויב במלחמה. על פי סעיף החוק, אדם שסייע בדרך כזו או אחרת, לרבות מסירת ידיעה לאויב או עשה מעשה בכוונה שיגיע לאזניו של האויב, וזאת במלחמתו נגד ישראל, דינו מיתה או מאסר עולם.

גילוי החלטה לבגוד – סעיף 100 לחוק העונשין – סעיף זה מתאר סיטואציה של גילוי למדינה, על ההחלטה לבגוד. אדם שיגלה כי היה בכוונתו לבצע את האמור בסעיפים הקודמים המתוארים לעיל (כלומר: 97, 98, 99), דינו 10 שנות מאסר.

שירות בכוחות האויב – סעיף 101 לחוק העונשין – סעיף זה מדבר על שירות בכוחות האויב. אזרח ישראלי או כל אדם שחייב בנאמנות לישראל (הדבר לרוב מתבטא בשירות צבאי), ששירת בכוחות המזוינים של האויב, דינו 15 שנות מאסר.

סיוע לשבוי מלחמה – סעיף 102 לחוק העונשין – סעיף זה מתאר סיוע לשבוי מלחמה. אדם שסייע לשבוי מלחמה להימלט ממקום כליאתו, או ניסה לעשות זאת, דינו 15 שנות מאסר. מי שהתרשל בתפקידו וכתוצאה מכך ברח שבוי מלחמה, דינו 3 שנות מאסר.

תעמולה תבוסתנית – סעיף 103 לחוק העונשין – סעיף זה מדבר על תעמולה תבוסתנית. אדם שהפיץ דברי תעמולה בעת לחימה, בכוונה לגרום לבהלה בציבור ו/או לערער את רוחם של חיילי צה"ל ומורל המדינה, דינו 5 שנות מאסר. אם עשה זאת במטרה לפגוע בביטחון המדינה – דינו 10 שנות מאסר.

בגידה בין בני זוג נשואים:

כאמור, בגידה בין בני זוג היא מונח סובייקטיבי, וכל זוג יתפוס את מעשה הבגידה, אחרת מזוגות מקבילים לו. לגבי אותו מעשה, בני זוג מסוימים, לא יתפסו אותו כבגידה, כאשר זוג אחר יוכל לראות זאת כמעשה בלתי נסלח. תפיסת החברה את הבגידה משתנה מעת ולעת, וכן שונה בתכלית לגבי מבצע הבגידה, גבר או אישה. בעבר הרחוק, גבר "בוגד", היה נתפס כ"גברי", בעל מעמד, ולא היה גינוי חברתי יתר על המידה למעשה. אישה, לעומת זאת, הייתה נתפסת כמגונה חברתית, ואף הובאו סנקציות לאותה אישה בוגדת, וכך הגיע המינוח ממזרות. כאשר אישה נשואה הייתה בוגדת עם גבר שאינו בעלה ומביאה איתו ילד לעולם, אותו ילד היה נחשב ממזר. הוא ואמו הוגלו מאזור מגוריהם וחלו עליהם הגבלות רבות – וגם על הדורות הבאים. כיום, הבגידה תיתפס בהתאם לחברה שבה היא נמצאת.

עוד אנקדוטה הנוגעת לתפיסה החברתית למונח "בגידה", היא השינוי בין מערכות יחסית מונוגמיות לפוליגמיות. המושג משפחה פטריארכלית, מתאר מצב שבו הגבר הוא אבי המשפחה, אשתו נמצאת בבעלותו, וכך גם ילדיו. היות והאישה הינה רכוש, אזי כדי להראות עושר ומעמד, הגבר היה יכול להחזיק בכמה נשים בו זמנית ומכאן הגענו לפוליגמיה – והיא "ריבוי נישואין". פוליגמיה מוכרת בכלל הדתות, אם כי ביהדות קיימת מחלוקת בין רבנים, לגבי קיום משק בית עם מספר נשים נשואות לבעל אחד. באסלם הפוליגמיה מותרת וניתן לראות אוכלוסיות דתיות המקיימות אורח חיים כזה. אגב, ישנם מגזרים בארץ שבהם ניתן לראות נישואין מסוג זה, של מספר נשים עם גבר אחד. עם זאת, חשוב לציין כי בישראל קיים איסור על ריבוי נישואין, אשר מעוגן בסימן ח' לחוק העונשין. כאמור בסעיף 176 לחוק העונשין, כדלקמן: "נשוי הנושא אישה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם – מאסר חמש שנים". ככל שזו תהיה חברה ליברלית יותר, כך יצטמצם השוני בין חשיבות הבגידה על ידי הגבר או האישה, והבגידה תחשב נסלחת יותר ואף ניתן יהיה לגשר על המעשה ולשקם את מערכת היחסים. ככל שמדובר בחברה שמרנית יותר, כך לא יקלו ראש בסיטואציה שכזו בתא המשפחתי, ובמיוחד בזוגות נשואים, דבר שיביא ברוב הסיכויים – לפירוק מערכת היחסים והנישואין.

באשר לתפיסה החברתית הרווחת כיום, בגידה על ידי גבר נתפסת כנסלחת יותר, זאת מראיית הגבר כאחד שלא יכול לשלוט ביצריו. לעומתו, אישה בוגדת תיתפס כזולה. אחת הסברות לתפיסה הזו, היא תפיסת הגבר ויצריו, וכמו כן, הכלת נשים את מעשי הגברים, במטרה לשמר על התא המשפחתי, שהוא בעיניהן ערך עליון. לעומת זאת, גברים יראו בבגידת האישה כפגיעה באגו, ולא ימהרו לסלוח על כך, גם אם מדובר בפירוק התא המשפחתי.

כמו כן, נשאלת השאלה: בעצם, מדוע בני זוג בוגדים האחד בשני, כאשר אלו התחייבו בברית הנישואין, ובאופן מפתיע לא מדובר באי אהבה האחד כלפי השני. לרוב יהיה מדובר בחוסר רגשי או אישי, זאת אומרת שהבגידה נובעת מרצון למלא חסך. חסך זה משתנה בין גברים לנשים. נשים לרוב ירצו למלא פער רגשי, נאהבות ותחושת חיזור, כאשר הן מרגישות שהדבר לא מתקיים במערכת היחסים הקיימת. גברים, לעומת זאת, יחפשו למלא אחר יצר מיני, ריגוש והעלאת האגו הגברי. עוד הוכרו מקרים שבהם בני הזוג מעוניינים בתת המודע להיתפס בשעת מעשה, וזאת במטרה לעורר את בן הזוג וכדי שזה ישלים את הפערים החסרים, ובמטרה לקיים מערכת יחסים שלמה.

התייחסות לבגידה בערכאות השונות:

בערכאה הדתית, שהיא בית הדין הרבני, לעומת הערכאה האזרחית, שהיא בית המשפט לענייני משפחה, קיים הבדל משמעותי בין התייחסות לגבר בוגד במהלך הנישואין, לבית אישה הבוגדת במהלכם. אין ספק שבשני המקרים התופעה מגונה, אם כי בית המשפט לענייני משפחה כמעט ולא מייחס לכך חשיבות. אך ההשלכות בגין בגידת האישה בבית הדין הרבני, חמורות יותר ומהוות כעילה בפני עצמה לגירושין ולסנקציות נוספות, ונרחיב על כך כאשר נסביר על הליך הגירושין ועל עילות הגירושין בהלכה היהודית. בערכאה האזרחית, שהיא בית המשפט לענייני משפחה, אין מרבים להתייחס לעניין הבגידה, גם אם היא מועלית על ידי הצדדים, במטרה להציג נסיבות הקשורות להליך הפרידה. על כך בהתייחסות בית המשפט בפסק הדין ע"א 8489/12 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו]: "ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של "לא תנאף" היא במישור החברתי–מוסרי–דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה "הנוסע השלישי" הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות–רגשיות ביותר של בן אנוש".

הליך הגירושין:

תחילה חשוב להכיר את הערכאה הנוגעת להליך הגירושין של יהודים בישראל, שהיא בית הדין הרבני, לו מוקנית הסמכות הבלעדית, מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1963 (להלן: "חוק בתי דין רבניים"), לעסוק בהליך הגירושין וליישמו. בבית הדין הרבני ישנם שופטים–דיינים, אשר ממונים בוועדת דיינים המקבילה לוועדת שופטים. מלבד הידע המשפטי הקיים ברשותם, לאלה יש הכרה ובקיאות בהלכות הדת היהודית ועל דרכי השפיטה לפיהן. הסיבה לכך: דיינים אלו לא שופטים רק בעניינים שבהם ניתנת להם סמכות, אלא גם בנושאים הקשורים מטבעם להליך המרכזי. נושאים אלו יכולים להיות קשורים לכלל הנושאים שבתא המשפחתי, אשר דנים בהם כדרך קבע בבית המשפט לענייני משפחה. קיימים בישראל 12 בית דין רבניים הפרוסים ברחבי הארץ. ערכאת הערעור הינה בית הדין הרבני הגדול הממוקם בירושלים.

בתי הדין הרבניים רואים בנישואין ושמירתם – כערך עליון. הדבר קשור לתפיסה הדתית, שלפיה ערך הנישואין הוא הערך הגבוה ביותר. אי לכך, בתי הדין הרבניים רואים בגירושין כמוצא אחרון לבעיותיהם של שניים. לרוב, ואם אין עילת גירושין מובהקת (אשר נרחיב עליהן בהמשך) לסיום קשר הנישואין, יפנו בתי הדין הרבניים את הזוג לבצע "הסכם שלום בית". זהו הסכם המסדיר פעולות שגרה והתנהלות בין בני הזוג, על כל המשתמע, למערכת היחסים ביניהם. הסכם זה משתנה בין כל זוג וזוג, וזאת לפי הפערים העולים ממערכת היחסים ביניהם ולפי צורכיהם, בהתאם לנסיבות חייהם. להסכם זה מוגדר זמן ביצוע, והוא "תקופת הביניים", שבה ינסו בני הזוג לשקם את מערכת היחסים. בקשה להסדר שלום בית, יכולה להיות מוגשת על ידי אחד הצדדים (זה שלא הגיש את תביעת הגירושין), במטרה לנסות ולשקם את מערכת הנישואין. מקרה מצער הינו הגשת התביעה במטרה להתיש את הצד השני ולזכות בעליונות בניהול תיק הגירושין, וזאת על ידי הפעלת סנקציות שלא לצורך ולמטרה שאינה כנה. במידה ותקופת הביניים אינה צולחת, אזי ימשיכו בני הזוג להליך הגירושין ונגזרותיו, דהיינו – חלוקת רכוש, משמורת ילדים (במידה ויש לשניים ילדים משותפים), מזונות ועוד.

הליך הגירושין חל על זוגות שנישאו כדת משה וישראל. אלו שאינם נשואים על פי דת , יבצעו הליך "התרת נישואין" בבית המשפט לענייני משפחה. הליך הגירושין עצמו, הנעשה בבית הדין הרבני, כולל את הסכמת השניים לגירושין ולקיומה של עילת גירושין, שהיא סיבה שבגינה מאפשרת הדת היהודית להתיר קשר נישואין. על מנת להוכיח את קיומה של העילה, יערכו השניים הצגת ראיות וטיעונים לבית הדין הרבני, כלומר שלב ההוכחות, כיאה להליכי משפט אזרחיים. הדיון לרוב יתנהל בנוכחות של 3 דיינים. בעת קיום שני החלקים, יורה בית הדין על מתן גט, והוא קלף המהווה אסמכתא דתית לסיום הנישואין.

מתן הגט יעשה באקט דתי סמלי, שבו הגבר "יגרש" את אשתו מבעלותו, על ידי חזרה על המילה "מגורשת" 3 פעמים. לאחר מתן הגט, פיזית, על ידי הגבר לאשתו, יורה בית הדין הרבני על מתן פסק דין הצהרתי, לפיו יש לשנות את סטטוס חייהם של השניים, לא רק על פי ההלכה היהודית, אלא גם כלפי רשויות ומוסדות ישראליים.

עילות גירושין:

כפי הוזכר לעיל, על מנת לאפשר גירושין בין שניים, יש צורך להוכיח עילת גירושין המוכרת ומתוארת בדין העברי. להלן – העילות על פי ההלכה היהודית:

עקרות – מדובר בעילה שיכולים לטעון אותה הגבר או האישה, ובמידה והזוג נשוי מעל 10 שנים ולא הצליח להביא ילדים לעולם. גם אם מבחינה רפואית צוין כי אחד מהם עקר, עדיין הדין הדתי מחייב ניסיון של 10 שנים לפחות לפני שימוש בעילה האמורה, כלומר – ניסים מעל החלטות רפואיות.

מומים ומחלות – עילה זו, גם היא יכולה להיטען על ידי שני בני הזוג, בדומה לעילה הקודמת. אם היו לאחד מבני הזוג מומים או מחלות, שבן הזוג לא ידע על קיומם לפני החתונה, או לא יכול היה לדעת, אזי בית הדין הרבני יכול להורות על גירושין. אם המחלה החלה, או שבן הזוג החולה גילה עליה, רק במהלך הנישואין, אזי עילה זו איננה תקפה או מתקיימת.

מעשה כיעור – עילה זו נטענת על ידי הגבר כנגד אשתו בלבד, ולא להיפך. מעשה כיעור מוגדר על ידי בית הדין הרבני, כמעשה שאישה צנועה לא תעשה כאשר היא נשואה. ניתן לפרש זאת כחשד לבגידה. על פי הדין הדתי, כל נוכחות של גבר ואישה בחדר סגור, לרבות במקום עבודה, תוכל להיחשב או להיחשד כמעשה כיעור, ועל פי הדת – כמעשה "ייחוד". מקרים הפוכים, כלומר, גבר שנהג בדרכים לא צנועות, לא יהוו עילת גירושין.

בגידה – עילה הנטענת על ידי הגבר כנגד אשתו בלבד ולא להיפך. מדובר בבגידה ברורה עם ראיות לביצועה, זאת אומרת קיום יחסים אינטימיים, אחרת היה נתפס הדבר כמעשה כיעור. על פי ההלכה הדתית, בגידה הינה מעשה ניאוף של האישה עם גבר שאינו בעלה, כלומר "בעילת זנות". כאשר מוכחת הבגידה לבית הדין הרבני, אזי האישה אסורה "לבעלה ולבועלה", זאת אומרת שזו עילה המחייבת גירושין, באופן חד משמעי. במידה ויחזור בו הגבר מהחלטתו להתגרש, לא יאפשרו בתי הדין הרבניים את חזרתו לאישה (רק במידה ויידע אותם על הבגידה כחלק מהליך הגירושין). יתרה מכך, אם האישה תרצה להתחתן בעתיד עם הגבר שאתו בגדה בבעלה, כלומר, מאהבה, לא תוכל לעשות כן, מכיוון ששמו יירשם במרשם בתי הדין הרבניים, ויחול איסור נישואין עליה עמו. כל אלה לא תקפים על גבר בוגד. כלומר, אם גבר יבגוד, הדבר לא יהווה עילה לגירושין.

אי קיום יחסי מין – עילה זו נטענת על ידי האישה כנגד בעלה. על פי ההלכה, הגבר מחויב לקיים עמה יחסי מין וזאת לפי "כסותה ועונתה לא יגרע". הביטוי מתייחס לכלכלה , מלבוש ומגורים, אך לפי פרשנים, גם לסיפוק מיני. על מנת להפעיל עילה זו, צריכה להיות סיבה ממשית וחריגה, והיא גבר הסובל מאימפוטנציה או ממחלות שאינן מאפשרות לו לקיים יחסי מין כסדרם.

סיכום:

כאמור במאמר, המתייחס ליחסים הבינאישיים בין גבר ואישה נשואים, ההשלכות המוטלות על אישה בעת שבגדה בבעלה, הרות גורל ומחייבות את בית הדין הרבני, לגירושין של השניים. מלבד זאת, יתכן ויהיו השלכות נוספות, בעיקר בנושאי המעטפת, כגון: איסור על תביעת כתובה, איסור על מתן מזונות אישה ועוד. אי לכך, בכל הקשור לבגידה במערכת יחסים, חשוב להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, שיוכל להסביר על ההשלכות של הדבר לכלל ההליכים המשפטיים הנוגעים אליו, וזאת בהתאם לערכאות השונות.

צרו קשר מיידי

לייעוץ מיידי

התקשרו עכשיו:

077-558-5447
054-4956855

או צרו איתנו קשר באמצעות הטופס



דילוג לתוכן