לייעוץ מיידי חייגו: 054-4956855 | 077-558-5447

אפוטרופסות בתחום דיני המשפחה

אפוטרופסות

ברירת המחדל החוקית היא שאנחנו, אנשים חופשיים, רשאים לעשות כל דבר שהחוק לא אוסר עליו במפורש. מותר לנו – בין היתר – לחתום על חוזים, לקחת הלוואות, לנהל את מצבנו הפיננסי על סמך שיקול דעתנו הבלעדי וכך אנו רשאים לדאוג לגופנו ולשמור על מצב בריאותנו, כפי שאנו רואים לנכון. זו ברירת המחדל החוקית. אם נפרש את אותה ברירת מחדל ללשון משפטית, הרי שנוכל לכנות את הסיטואציה הזו כדלקמן – לכולנו יש כשרות משפטית לעשות ולפעול. כשרות משפטית, היא בעצם הזכות שלנו לנהל את ענייננו. אך לכל כלל יש חריג. אם הכלל הוא כי כל אדם כשיר משפטית לחלוטין מגיל בגרות (דהיינו – 18), אזי בית המשפט מוסמך לקחת מאתנו את הכשרות המשפטית, בנסיבות חריגות ומסוימות.

על כן, במאמר שלהלן, נעסוק בנושא כשרות משפטית ואפוטרופסות. אדם שהוא לא כשיר משפטית, לאחר שניתן צו בבית המשפט, עשוי להתמנות לו אפוטרופוס, אשר יהיה אמון על ניהול ענייניו. אפוטרופוס, הוא למעשה בעל תפקיד, עם חובת אמון גבוהה מאוד, אשר תפקידו הוא לנהל את חייו של אדם בפן הרכושי ובפן הגופני. אפוטרופוס, מתמנה לעיתים כאשר אדם – בשל מצב בריאותי – לא יכול לדאוג לבריאותו ומישהו אחר צריך לקבל החלטות לטובתו. לעיתים ילדים מתמנים כאפוטרופוסים של הוריהם ולהיפך.

במאמר זה, נעסוק בנושאים הבאים, אשר כולם מהווים תתי נושאים של התחום הרחב, הנקרא "דיני האפוטרופסות". בין היתר, נעסוק בשאלות מיהו אפוטרופוס, מתי מתמנה אפוטרופוס, מה ההבדל בין אפוטרופוס לרכוש לבין אפוטרופוס לגוף. כפועל יוצא, נדון בשאלה: מהו ההבדל בין תומך החלטות לבין אפוטרופוס. כמו כן, נסביר מהו ייפוי כוח מתמשך ועוד. כל זאת – לידיעתכם/ן ונוחיותכן/ם הגולשים והגולשות.

עוד לפני שנתחיל את המאמר, נבקש להזכיר כי המאמר שלפניכם הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

על כשרות משפטית במשפט הישראלי – רקע

כפי שפתחנו את המאמר, הכלל הוא כי כל אדם כשיר מבחינה משפטית לזכויות וחובות. כאשר אנו קטינים, אנו גם כשרים לזכויות וחובות, אך אז החוק מגביל אותנו בדברים מסוימים, כגון – בחתימה על חוזים, על הלוואות וכו'. מנגד, סף גיל הכשרות המשפטית הסופי, הוא גיל 18 ולאחר מכן, כל אדם כשיר באופן מוחלט לזכויות וחובות משפטיות, אלא אם בית המשפט שלל את הכשרות. הדין בכל הנוגע לכשרות משפטית וכן לאפוטרופסות, קבוע בחוק הנקרא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית"). חוק הכשרות המשפטית עוסק בכל מה שקשור לכשרות משפטית, לאפוטרופסות וכן לשאלות מתי ימונה אפוטרופוס, מהו תפקידו של אפוטרופוס, מה הדין לגבי אפוטרופסות של הורים כלפי ילדים ועוד נושאים רבים וחשובים.

ברירת המחדל בעניין הכשרות המשפטית, מוגדרת כבר בסעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית, הגורס "כי אדם כשר לזכויות וחובות מגמר לידתו ועד מותו". זאת ועוד, בהתאם לסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית, אשר למעשה משלים את סעיף 1 המוזכר לעיל, הרי "שכל אדם כשר לפעולות משפטיות זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט". אם נסכם את הנקודה הזו: הכלל הוא כשרות משפטית, כאשר החריג לכלל הוא שלילת הכשרות באופן מלא או חלקי על ידי בית המשפט או על פי חוק.

כאמור, שלילה של כשרות משפטית יכולה להתבטא בחקיקה מפורשת או באמצעות צו של בית המשפט. באשר לאפשרות הראשונה, הרי שהדוגמא המובהקת לשלילת כשרות משפטית מכוח חוק מפורש, באה לידי ביטוי בכל הנוגע לקטינים. חוק הכשרות המשפטית, אומנם לא שולל במפורש את הכשרות המשפטית של קטינים, אך ישנן פעולות שקטינים מבצעים, אשר ההורים מוסמכים לבטל בדיעבד, אפשרות שלא שמורה לבגירים. לדוגמא, ישנן פעולות כספיות שקטין רשאי לבצע, אך הוריו יכולים לבטל בדיעבד, כמו – נטילת הלוואה מהבנק, או עריכה של הסכם (כגון – הסכם שכירות) ועוד.

יתרה מכך, הואיל וקטינים הם רכים ותמימים יותר מאשר בגירים והם נוטים יותר להשפעה, הרי שחוק הכשרות המשפטית, מבקש להגן על קטינים ולכן נקבעו גם מספר פעולות, שקטין אינו רשאי לבצע ואף הוריו אינם רשאים לבצע בשמו, ללא אישור מפורש מבית המשפט. לדוגמא, רכישת קרקע או העברת מקרקעין על שם של קטין, מצריכה אישור של בית המשפט. כך גם לדוגמא, המרת דת לקטין, אינה יכולה להיעשות רק בהסכמת הוריו, אלא שבית המשפט צריך לאשר המרת דת, לאור העובדה שמדובר בפגיעה ממשית באוטונומיה וברצון האישי של הקטין.

מן הצד השני, כפי שישנם מקרים שבהם חוק הכשרות המשפטית מגביל את הכשרות המשפטית של גורמים מסוימים (דהיינו – קטינים, כפי שפירטנו), ישנם מקרים שבהם בית המשפט רשאי לשלול את הכשרות המשפטית של אדם וזאת בהתקיימן של נסיבות חריגות. קודם כל, סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית קובע כי במקרה שבו אדם אינו יכול לדאוג לצרכיו וענייניו, מחמת מחלת נפש או ליקוי שכלי, הרי שאז בית המשפט רשאי להכריז עליו בתור פסול דין וזאת בין אם לבקשת קרוב משפחה של אותו אדם, או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה. כך קובע סעיף 8 לחוק הכשרות – "אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לעניינים, רשאי בית המשפט, לבקשת בן-זוגו או קרובו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו ולאחר ששמע את האדם או נציגו, להכריזו פסול-דין". עוד נדגיש, כי אדם שמוכרז בתור פסול דין או אדם שמתמנה לו אפוטרופוס, מוגדר מבחינה חוקית בתור "חסוי".

אדם שמוגדר כחסוי, בהתאם לסעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית, יתמנה לו אפוטרופוס לשם ניהול עניינו. עם זאת, אפוטרופוס יכול להתמנות בהתאם להחלטת בית המשפט, גם במקרים שבהם אדם אינו יכול לדאוג לצרכיו בתקופה מסוימת בלבד.

לדוגמא, אדם אשר מונשם במכונת הנשמה, אינו יכול לקבל החלטות בשמו ולכן עולה הצורך למנות לו אפוטרופוס או אפוטרופוס זמני. גם אדם שמחמת דמנציה אינו יכול לדאוג לענייניו הכספיים, יתכן ויתמנה לו אפוטרופוס. מקרים אלו, אינם נוגעים לסעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית, אלא לסעיף 33 לחוק הכשרות המשפטית, אשר מונה את השיקולים שבית המשפט ישקול במסגרת מינוי אפוטרופוס. כך קובע סעיף 33 – "(א) בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס – (1) לקטין ששני הוריו מתו או שהוכרזו פסולי-דין או שהאפוטרופסות לקטין נשללה מהם לפי סעיף 27, או הוגבלה לפי סעיף 29 או שהם אינם מסוגלים למלא כלפי הקטין את חובותיהם לפי הפרק השני או שהם נמנעים, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיהם האמורות, כולן או מקצתן; (2) לקטין – בנסיבות האמורות בסעיף 28 או בסעיף 29; (3) לפסולי-דין; (4) לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו; (5) לאדם שאין עדיין אפשרות לזהותו; (6) לעובר". ללמדנו, שניתן למנות אפוטרופוס גם לעובר וגם לאדם שלא ניתן לזהותו (לדוגמא – אדם מבוגר שמשוטט ברחוב ולא ניתן לאתר את משפחתו) ועוד.

סיכום ביניים: הכלל הוא כי כל אדם כשיר לזכויות וחובות משפטיות. החריג מתחלק לשניים: האחד הוא כאשר החוק שולל מראש את הכשרות המשפטית, בין אם באופן מלא ובין אם באופן חלקי. השני הוא כאשר בית המשפט מורה על שלילת הכשרות באופן מלא או חלקי. העילות לכך קבועות בחוק הכשרות המשפטית.

מהו אפוטרופוס?

אפוטרופוס הוא אדם שמתמנה על ידי בית המשפט, או אדם שמוגדר בתור אפוטרופוס לפי חוק. אפוטרופוס, הוא כינוי לאדם שאמון על טיפול וייצוג של אדם אחר, כאשר אותו "אדם אחר" אינו יכול לדאוג לצרכיו ולענייניו באופן מלא, בין באופן זמני ובין אם באופן קבוע. אפוטרופוס חייב בחובת אמונים רבה כלפי האדם שהוא מנהל את ענייניו. במידה ואפוטרופוס מתמנה על ידי בית המשפט, אזי על בית המשפט להורות בצו בדיוק מהן הסמכויות של האפוטרופוס ומהי הסיבה שלאורה האפוטרופוס מתמנה.

אפוטרופוס יכול להיות אדם שהחוק מגדיר אותו ככזה כברירת מחדל. נראה כי הדוגמא המובהקת לכך היא הורים. לפי חוק הכשרות המשפטית, הורים הם האפוטרופוסים הטבעיים לילדיהם. מכוח היותם כאלו, הם אלו אשר אמונים על גידול ילדיהם, טיפול בהם וכן חינוכם ושמירה על ביטחונם, גופם ועוד. מצד שני, אפוטרופוס יכול להיות אדם שמינה בית המשפט לאדם אחר. אפוטרופוס יכול להיות אדם זר שמתמנה על ידי בית המשפט, כדי לנהל את ענייניו של חסוי, אך אפוטרופוס יכול גם להיות הורה או בן של הורה, אשר מתמנים לשם ניהול עניינם לצורך מסוים. לדוגמא, כאשר אדם סובל מבעיה רפואית שמונעת ממנו לנהל את ענייני הרכוש שלו, אזי עשוי להתמנות לטובתו אפוטרופוס לענייני רכוש בלבד.

כאמור, אפוטרופוס הוא תפקיד רגיש מאוד, מאחר והוא חב בחובת אמונים רבה ורשלנותו עשויה להקים כלפיו עילת תביעה בנזיקין. יתרה מכך, אפוטרופוס שמועל באמון ופועל בניגוד לאינטרסים של החסוי, עשוי גם להיות חייב לפי הדין הפלילי. למען הסר ספק, נדגיש כי אפוטרופוס חייב לנהוג רק בהתאם לאינטרסים של החסוי ולטובתו. אפוטרופוס שלא פועל כן, פועל שלא כדין. במידה ואפוטרופוס מבקש לבצע פעולות מסוימות שלא ברור האם בית המשפט הסמיך אותו לעשות, הרי שהוא רשאי תמיד לפנות לבית המשפט בבקשה לאשר לו ביצוע פעולה מסוימת. אגב, בהתאם לסעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית, ישנן פעולות שעל אפוטרופוס לקבל עליהן רשות מבית המשפט. לדוגמא – רישום מקרקעין לטובת חסוי, משכון רכושו של חסוי ועוד.

מינוי של אפוטרופוס:

מינוי של אפוטרופוס קבוע בחוק הכשרות המשפטית. סעיף 34 לחוק זה קובע כי אפוטרופוס יכול להיות כל אדם וכן תאגיד וכן המדינה, אשר יכולים לשמש בתור אפוטרופסיים. כאשר מדינת ישראל משמשת בתור האפוטרופוס, הרי שאז הגוף האמון על כך נקרא "אגף האפוטרופוס הכללי" במשרד המשפטים. כאשר מוגשת לבית המשפט בקשה למינוי אפוטרופוס, הרי שאם יש אדם המבקש לשמש בתור אפוטרופוס, אזי עליו לצרף "מכתב הסכמה מטעמו" (על הפרוצדורה של מינוי אפוטרופוס נסביר בהמשך). זאת ועוד, לבית המשפט יש שיקול הדעת להורות על מינוי אפוטרופוס וכן בסמכותו להעניק לאפוטרופוס את הסמכות לפעול בהתאם לאינטרסים של החסוי. כלומר, בית המשפט יכול להעניק לאפוטרופוס סמכות רחבה, או סמכות מוגבלת. כך, לבית המשפט יש תפקיד חשוב מאוד בכל הנוגע למינוי אפוטרופוס, הואיל והוא הגוף הממנה והמפקח.

זאת ועוד, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית, מינוי של אפוטרופוס יוטל על ידי בית המשפט, לטובת האדם שבית המשפט ימצא כי הוא אכן מתאים לשמש בתפקידו. כך קובע סעיף 35 לחוק הכשרות המשפטית. מה גם שאפוטרופוס הוא תפקיד בעל חשיבות רבה, אשר נלוות לו חובת מהימנות וחובת אמונים.

במסגרת מינוי אפוטרופוס, הכלל הוא כי בית המשפט ישקול מגוון רב של שיקולים, כגון – מצבו של החסוי, רצונו של האפוטרופוס וכן האם יש אפשרות לנקוט בצעד פחות דרסטי מאשר מינוי אפוטרופוס ועוד שיקולים אשר קבועים בסעיף 33א לחוק הכשרות המשפטית.

בנקודה זו – נבקש להעיר הערה חשובה. כיום, הגישה היא שינוי מאפוטרופסות לגישה של תמיכה בקבלת החלטות ועזרה לחסוי ולא ניהול ענייניו. הגישה הזו אף באה לידי ביטוי בפסקי דין שניתנו לאחרונה בתחום וגם בשינוי חקיקה. במילים אחרות, אם בעבר התפיסה הרווחת הייתה כי אדם חסוי, צריך שינהלו את ענייניו, הרי שכיום הגישה היא הומאנית יותר, הרואה את כבוד האדם החסוי ואת זכותו לנהל את עניינו. לכן, בתי המשפט מגבילים יותר, בחלק לא מבוטל מהמקרים, את סמכות האפוטרופוס ושומרים את הסמכות למינוי אפוטרופוס, למקרים באמת קשים. במידה ובית המשפט יכול למנות לחסוי אדם שיסייע לו בקבלת החלטות, תועדף הדרך הזו. אין ספק כי מינוי של תומך החלטות, במקום אפוטרופוס שמנהל את ענייני החסוי ונוטל עליו אחריות, היא דרך מוקפדת ומוסרית יותר.

דוגמאות למינוי אפוטרופוס:

בדרך כלל, אפוטרופוס מתמנה למטרה מסוימת, או תכלית מסוימת, או צורך ספציפי. הדוגמאות שכבר הצגנו, רלוונטיות גם כאן. למשל, כאשר אדם מונשם, אזי עולה הצורך לקחת בשמו החלטות. לכן, במקרה כזה בית המשפט יכול למנות אפוטרופוס לגוף וכן אפוטרופוס זמני. כאשר אדם הוא תשוש נפשית, אך מודע למצבו, יכול בית המשפט למנות לטובתו אפוטרופוס לרכוש, כאשר האחרון יעסוק רק בסיוע וניהול ענייני הרכוש של החסוי.

כמו כן, בית המשפט יכול להורות על מינוי אפוטרופוס גם לגוף וגם לרכוש, במקרים מסוימים שבהם עולה צורך. במקרה כזה, האפוטרופוס יהיה אמון על שני הנושאים. עוד דוגמא למינוי אפוטרופוס, באה לידי ביטוי במקרים שבהם בית המשפט מורה על מינוי אפוטרופוס לחולה אלצהיימר. דוגמא זו שכיחה מאוד ולא אחת הילדים של אותו חולה עותרים למינוי זה. מעבר לכך, הדוגמאות למינוי אפוטרופוס הן רבות ומגוונות.

בקשה למינוי אפוטרופוס – הפרוצדורה:

בפתח החלק הזה, נבקש להעיר כי לשם מינוי אפוטרופוס, מומלץ מאוד להיעזר בעורך דין משפחה, שכן לעיתים זהו תהליך מורכב, במיוחד כאשר מדובר בסיטואציה רגישה, כגון במקרה שבו קיים צורך בריאותי דחוף. מעבר לכך, לשם מינוי אפוטרופוס יש להגיש בקשה בכתב לבית המשפט לענייני משפחה. על הבקשה לכלול את מלוא הפירוט העובדתי הרלוונטי לבקשה. בנוסף, בקשה למינוי אפוטרופוס צריכה לכלול תצהיר מאומת וחתום על ידי עורך דין דיני משפחה. כמו כן, יש בכל בקשה למינוי אפוטרופוס טפסים רבים שיש לצרף ולמלא, כאשר תצהיר הוא חלק מאותם טפסים.

לאחר הגשת הבקשה ייקבע דיון בפני בית המשפט. האחרון ישמע את טענות הצדדים ויורה על החלטתו. בית המשפט יכול לקבוע כי ימונה אפוטרופוס זמני והוא יכול לדחות את הבקשה או לקבל אותה בחלקה (למשל – למנות אפוטרופוס רק לנושא הבריאותי ולא לנושא הרכוש). בין היתר, ישקול בית המשפט את השיקולים שאותם מנינו לעיל. עוד נדגיש, כי כדאי מאוד לצרף מסמכים רפואיים לבקשה למינוי אפוטרופוס ואף לצרף חוות דעת רפואית, שכן יש להראות לבית המשפט טעמים כבדי משקל למנות אפוטרופוס, במיוחד כאשר מדובר על מינוי אפוטרופוס לגוף. כפי שגם תיארנו, במידה ומוגשת בקשה למינוי אפוטרופוס, אזי יש לצרף כתב הסכמה של אדם אשר מעוניין לשמש ולהתמנות כאפוטרופוס.

תומך החלטות

כאמור, כיום קיימת מגמה למנות לטובת חסוי, אדם אשר יסייע לו בקבלת החלטות וזאת במקום למנות אפוטרופוס אשר יהיה אמון על ניהול ענייניו של החסוי. התפיסה הזו היא תפיסה רגישה יותר, הרואה את זכויותיו הבסיסיות של האדם החסוי, לכבוד ולאוטונומיה. כלומר, תומך החלטות הוא אדם אשר מתמנה על ידי בית המשפט לסייע לאדם חסוי לקבל החלטות בעניינו. לא מדובר באפוטרופוס שמנהל את האדם החסוי ואת מהלכיו, אלא אדם שתומך בו ומסייע לו בחיי היומיום.

בדרך כלל, נהוג למנות קרוב משפחה אשר החסוי סומך עליו ומכיר אותו. אם נסכם את הנקודה הזו, הרי שתומך החלטות, הוא אדם שנועד לסייע ולא לנהל. זהו ההבדל הקטן, הרואה תחילה את החסוי ואת זכויותיו. מה גם שהניסיון מלמד, שעצם העובדה שאדם מתקשה לנהל את ענייניו, אינה מחייבת מינוי אפוטרופוס. לעיתים אנשים – גם מבוגרים – צריכים תמיכה והכוונה, אך הם לא צריכים "ניהול" במלוא מובן המילה.

ייפוי כוח מתמשך:

כיום, בהתאם לתיקוני חקיקה שנעשו בחוק הכשרות המשפטית, כל אדם יכול לערוך ייפוי כוח לטובת אדם אחר, אשר במסגרתו הוא מקנה לאותו אדם את הסמכות לנהל את ענייניו ולסייע לו, במקרה שבו האדם אשר חתם על ייפוי כוח, יתקשה לעשות כן. לא פעם, ייפוי כוח מתמשך נמסר על ידי הורה לילדיו ובכך מובטח להורה כי ילדיו ידאגו לטפל בו ולהיות אמונים על ענייניו במקרה שבו הוא לא יוכל לעשות כן. לדוגמא, כך אדם מבוגר יכול להבטיח שבן או בת מסוימת מבין ילדיו, ידאגו לו ולא ינהלו הליך משפטי שבו יתמודדו עם שאר האחים אשר יבקשו לשמש בתור אפוטרופוסים. בהתאם להוראות הדין, במידה וקיים ייפוי כוח מתמשך, אזי בית המשפט ימנה את מיופה הכוח לנהל את ענייניו של החסוי.

לסיכום

כשרות משפטית ואפוטרופסות היא נושא חשוב ורגיש מאוד. אין ספק שזהו אחד הנושאים שלעיתים מוגדרים בתור "פיקוח נפש". זהו תחום שמשלב זכויות חוקתיות המוקנות לכל אדם, בין אם הוא חסוי ובין אם לאו וכן את החובה המוסרית לסייע לאנשים שנזקקים לכך. בהתאמה, חל מעבר מניהול ענייניו של אדם חסוי שמתקשה לדאוג לענייניו, לסיוע לאדם כזה. שינוי זה בא לידי ביטוי באפשרות למנות תומך החלטות, כפי שפירטנו במאמר זה. מעבר לכך, נמליץ לפנות אל עורך דין משפחה, לשם קבלת ייעוץ משפטי, בכל הנוגע למינוי אפוטרופוס.

צרו קשר מיידי

לייעוץ מיידי

התקשרו עכשיו:

077-558-5447
054-4956855

או צרו איתנו קשר באמצעות הטופס



דילוג לתוכן